בטל

1 adj. בטלן, מתבטל, נרפה, עצלן, עצל, אינו עובד, שובת; חסר-ערך, מבוטל, פג כוחו, אפס

2 v. הופר, הושם לאל, הושם לו קץ, חוסל, נמחק, נמנע; נשלל תוקפו, נעשה חסר ערך, נעשה לא תק

3 v. הושבת, נמנעה ממנו עבודה, נעשה מחוסר עבודה, נגרמה לו בטלה, הופס

4 v. לא לעבוד, ללכת בטל, לשבת באפס מעשה, לבטל זמ

5 v. לבטול, לשבות, להימנע מלעשות, ללכת בטל, להתבטל, לא לעשות, להיות בטל מ-

6 v. להפוך למבוטל, להיעשות לא תקף, לאבד ער

7 v. להפר, למנוע, לשים לאל, להסיר, להעביר, למחוק, לחסל; לחשוב לחסר ערך, לשלול תוקף, לזלז

8 v. להשבית, למנוע עבודת אחרים, לגרום בטלה, להסיח דעת, לגרום להפסיק; להפסיק, למנוע, לבט

9 v. לחדול מלהתקיים, לא להיות עוד, להיפסק, למות; לשבות, לא לעבוד, להתבטל, ללכת בט