- בייש
- 1 v. להלבין פנים, להסב חרפה, להכלים, להביך, להביא במבוכה, להעמיד במצב מביש, לחשוף קלו2 v. לחוש בושה, להיות במבוכה, לעטות כלימה, להיות נבוך, להתבושש, להיות בוש ונכלם, להסמי
אוצר עברית . 2013.
אוצר עברית . 2013.
בייש — ביין שרף, במשקה כהלי חריף ומשכר, ביין המופק בשיטת הזיקוק, בעראק, באניס, באוזו, במשקה מזרחי חרי … אוצר עברית
בייש את הפירמה — עשה בושות, ירד מהסטנדרטים שקבעו קודמיו {{}} … אוצר עברית
לא בייש את הפירמה — לא עשה בושות, לא ירד מהסטנדרטים של קודמיו {{}} … אוצר עברית
האדים את פניו — בייש, הלבין פנים, הכפיש {{}} … אוצר עברית
הטיל חרפה — בייש, הלבין פניו, הכלימו {{}} … אוצר עברית
הטיל חרפה עליו — בייש, הלבין פניו, הכלימו {{}} … אוצר עברית
הכהה את פניו — בייש, הביאו במבוכה, חשף את קלונו {{}} … אוצר עברית
הלבין את פניו — בייש אותו, העטה עליו חרפה, הכלים, העמיד במבוכה {{}} … אוצר עברית
הלבין פני חברו — בייש אותו, הכלים אותו, העטה עליו חרפה {{}} … אוצר עברית
הלבין פני חברו ברבים — בייש אותו, הכלים אותו, העטה עליו חרפה {{}} … אוצר עברית