- בקע
- 1 v. להישבר, להיחתך, להיחצות, להיסדק, להיפקע, להיקרע, להתפצל; להיגזר, להיחצב; לצאת מביצ2 v. להתפוצץ, להתפקע, להיפרץ, להיפתח, להיסדק, להיבקע, להישבר, להיקר3 v. לפרוץ, לחדור, לפלס דרך, להגיע, לעבור; לכבוש שער, לבעוט לשער, לזכות בגול; לכבוש, ללכו4 v. לשבור, לסדוק, לפלח, לחתוך, לחצות, לבקוע; לחטוב, לכרות; לשסע, לגזור לגזרים, לקרוע, לטרו5 v. לשבור, לסדוק, לפלח, לחתוך, לחצות; לפרוץ, להופיע, לבצבץ, לצוץ, לחדור, להגיח; לצאת מביצ6 v. נכבש, נתפס, נלכד; נפרץ, נפתח, נסלל, חדרו אליו, הבקיעו אותו, פילסו אליו דרך, נכנסו אלי7 v. נשבר, נסדק, פולח, נחתך, נחצה, נבקע, פוצל, פולג; נחטב, נכרת; שוסע, נגזר לגזרים, נקרע, נטר8 בקיע, סדק, חרץ, חריר, חריץ, מקום שנבקע, מקום שנפרץ; קרע, שבר, פרצה; ניתוק יחסים; חריגת איבר, בליטת איבר מחללו הטבעי, אי רציפות ברקמה פנימית, הרניה, קיל
אוצר עברית . 2013.