- דביל
- כינוי גנאי, אוויל, טיפש; חלוש שכל, לקוי בשכלו, מפגר; חלוש, רפוי, חסר כו
אוצר עברית . 2013.
אוצר עברית . 2013.
באינפנטיליות — adv. בצורה אינפנטילית, בילדותיות, בטיפשות, כמו תינוק מגודל, כמו אידיוט, כמו דביל, בחוסר בגרות, כמו ילד מפג … אוצר עברית
באנפנטיליות — adv. בצורה אינפנטילית, בילדותיות, בטיפשות, כמו תינוק מגודל, כמו אידיוט, כמו דביל, בחוסר בגרות, כמו ילד מפג … אוצר עברית
גרוגרת — תאנה מיובשת, דביל … אוצר עברית
טיפש — שוטה, אוויל, כסיל, דביל, חסר שכל, אטום, חלמאי, טמבל, מטומטם, שטחי, אידיוט, סתום, אימבציל, גולם, ראש כרוב, אהבל, ראש בלט … אוצר עברית
טמבל — שוטה, אוויל, כסיל, דביל, גולם, תמים, נאיבי, טיפש, חסר שכל, אטום, חלמאי, מטומטם, שטח … אוצר עברית
טפש — שוטה, אוויל, כסיל, דביל, חסר שכל, אטום, חלמאי, טמבל, מטומטם, שטחי, אידיוט, סתום, אימבציל, גולם, ראש כרוב, אהבל, ראש בלט … אוצר עברית
ראש בטטה — טיפש, טמבל, דביל {{}} … אוצר עברית
ראש בלטה — טיפש, טמבל, דביל, ראש כרוב, אידיוט, סתום, מטומטם {{}} … אוצר עברית