- מבושם
- adj. נתון בבשמים, מרוח בתכשירים קוסמטיים; מדיף ריח טוב, מעלה ניחוח, ערב, טעים; שתוי, שיכו
אוצר עברית . 2013.
מבושם
Look at other dictionaries:
לא מבושם — נטול ריח … אוצר עברית
שקיק מבושם — אבקת בישום … אוצר עברית
בעל ניחוח — מבושם, בעל ריח {{}} … אוצר עברית
בשום — 1 adj. מבושם, מרוסס בבושם, ריחני, ניחוחי, בעל ריח טוב, בעל ניחוח, מפורכ 2 שימוש בבשמים, הענקת ריח טוב, תוספת ניחוח, פרכוס, התקנת בשמי … אוצר עברית
בשם — 1 adv. מטעם, כייצוג, כנציגות, כבא כוח, בשליחות, בפקודת, בפקודתו של , בהזכרת שמו של 2 v. להפיץ ניחוח, לעשות לריחני, להפיץ ריח טוב, לשים בושם, לבסם; להנעים, לענג, לגרום הנא 3 v. להשתכר, להתבס 4 v. לשים בושם, להזליף בושם; להתענג, לרווח נחת, ליהנות;… … אוצר עברית
מריח טוב — עולה ממנו ניחוח נעים, מדיף ריח מבושם {{}} … אוצר עברית
