- רוקן
- 1 v. להוציא תוכן, להשאיר ריק, לשפוך, להריק, לפנות, לסלק, לזרוק, להשליך, לנק2 v. להיעשות ריק, לאבד תוכן, לאבד תכולה, להיעשות מנוקז, להיעשות מרוקן, להתפנות; לעשות צרכיו, לחרב
אוצר עברית . 2013.
אוצר עברית . 2013.
רוקן את הקופה — הוציא את כל הכספים מהקופה, שדד את הפדיון {{}} … אוצר עברית
עשה קקי — רוקן את מעיו, חרבן {{}} … אוצר עברית
דלדל — 1 v. הוחלש, הותש, רושש, נסחט, מוצה, אוכל, נשחק, התכלה, רוקן; נשאר רופף, נשאר תלוי, נתלה ברפיו 2 v. להחליש, להתיש, לכלות, לשחוק, לרושש, לרוקן, לסחוט, למצות; לרופף, לעשות לרפוי, להשאיר תלו 3 v. להיחלש, להתרושש, להיעשות דל, להתרוקן, להיסחט, להתכלות; … אוצר עברית
נק — 1 v. הוזן בחלב אם, חלצו לו שד, ניתן לו לינוק; הואכל, הושבע; טופח, פונק, טופל; הוענק לו, קיב 2 v. הפך נקי, טוהר, הוסר ממנו הלכלוך, נערך בו ניקיון, טואטא, צוחצח, נרחץ, קינחו אותו, נמחה, נוגב, נשטף, הודח, הוסר ממנו האבק, זוכך, הוברש, שופשף; רוקן,… … אוצר עברית
נקז — 1 v. הועבר במערכת ניקוז, הועבר במערכת ביוב, יובש, רוקן, הוצאו ממנו עודפי נוזלים, נשאב, הוצא ע י ניקוז, הוזרם בתעלות, הועבר בצנרת; כוון, נותב, תועל, הופנה, הוס 2 v. להתקין מערכת ניקוז, להתקין מערכת ביוב, לייבש, לרוקן, להוציא עודפי נוזלים, לבצע… … אוצר עברית
פן — 1 prep. כדי שלא, למען לא, על מנת שלא, שמא, שלא, לבלת 2 v. הוצאו ממנו דברים, רוקן, נוקה, נעשה פנוי, שוחרר, נעשה לא תפוס, הפך זמין, נעשה ריק, נסללה בו דרך; סולק, הועזב, הוצא, הורחק, נזרק, גורש, הושלך, נאלץ לעבור למקום אח 3 v. הפנו אותו, הוכוון,… … אוצר עברית
פרק — 1 v. הוסר, הורד, פורק; הוסר ממנו המשא, הורד ממנו המטען, הורדו ממנו החבילות, רוקן, פונה; הוצאה ממנו התחמושת (נשק) , הוריד מעליו את נשקו; שוחרר ממנו המטען החשמל 2 v. לגרום פירוק, להפריד לחלקים, לפורר, לחלק למרכיביו, לחלק לגורמים, לפצל, לפלח, להרוס … אוצר עברית
רק — 1 conj. בלבד, אך ורק, מילה המורה על יחוד מתוך הכלל, מילת הגבלה; חוץ מ , מילת הסתייגו 2 v. לרוקן, להשאיר ריק מתוכן, להוציא את תוכנו, לשפוך, לפנות, לדלות עד תום; לסחוט, למצו 3 v. רוקן, הושאר ריק מתוכן, הוצא תוכנו, פונה תוכנו; נסחט עד תו … אוצר עברית
רשש — v. נעשה עני, נעשה רש, הורד מנכסיו, הובא עד פת לחם, הפך לחסר כל, הפך לנצרך, נושל, דולדלו משאביו, רוקן מכל כספו, הפך לאביו … אוצר עברית
תש — 1 v. לגרום להתשה, להחליש, לסחוט, לדלדל, לרפות, לשחוק, למצות, לרוקן, לגמור, לכלות; להוגיע, לעייף, לייגע, להלאות, לכלות את כוחו, להטריח, להטריד, להדריך את מנוחת , לגמור את , למוטט; לחסל, להשמיד, לשר 2 v. נגרמה לו התשה, הוחלש, דולדל, נרפה, נשחק,… … אוצר עברית