- תגרן
- n. מוכר, רוכל, סוחר, בעל דוכן, חנווני; וכחן, מתמקח, מי שעומד על המיקח, מי שנוהג לשאת ולת
אוצר עברית . 2013.
אוצר עברית . 2013.
זבן — מוכר, מוכרן, איש מכירות, תגרן, פקיד בבית מסחר, עוסק במכירה, סוח … אוצר עברית
זבנית — מוכר, מוכרן, איש מכירות, תגרן, פקיד בבית מסחר, עוסק במכירה, סוח … אוצר עברית
תגר — 1 v. למכור, לסחור, לעסוק בממכר, להיות תגרן, להיות רוכל; לעמוד על המיקח, לשאת ולתת בנוגע למחיר, להתמקח, להתווכח, להתדיי 2 קטטה, ריב, מלחמה, ויכוח, סכסוך, מדון, תגרה, עימות, מחלוקת; תלונה, טענה נגד , התנגדו … אוצר עברית