- צדיק
- 1 אדמו"ר, רב, רבי (בפי החסידים)2 ישר, הגון, תמים, בר-לבב; עושה צדק; דתי, מאמין, ירא-שמים, אדוק, חרד, חסיד; חף-מפשע, צודק, זכא3 צ', צדי, האות השמונה-עשרה בא"ב העברי, אחרי פה, לפני קוף, 90 בגימטריי
אוצר עברית . 2013.
צדיק
Look at other dictionaries:
צדיק תמים — מתחסד, מיתמם, מעמיד פני צדיק {{}} … אוצר עברית
צדיק אחד בסדום — נקודת אור, דמות חיובית אחת בין חוטאים רבים {{}} … אוצר עברית
צדיק באמונתו יחיה — אדם חופשי לבחור באמונתו {{}} … אוצר עברית
צדיק ורע לו — אי צדק, עוול, אבן מקיר תזעק {{}} … אוצר עברית
צדיק ורע לו רשע וטוב לו — אמרה הטוענת שהעולם אינו נוהג לפי העיקרון של שכר ועונש {{}} … אוצר עברית
צדיק סופית — האות צ בסוף מילה {{}} … אוצר עברית
זכר צדיק לברכה — הצדיק המנוח, נשמתו עדן {{}} … אוצר עברית
יודע צדיק נפש בהמתו — מכיר את כוונותיו של מישהו, יורד לסוף דעתו (נאמר בנימת זלזול) {{}} … אוצר עברית
מם צדיק — חיל משטרה צבאית, שוטר צבאי {{}} … אוצר עברית
יין בן-יין — צדיק בן צדיק, מיוחס {{}} … אוצר עברית