- מצחין
- adj. מסריח, מבאיש, בעל ריח רע, מבחיל, גורם ריח רע, מעלה צחנה, מדיף צחנ
אוצר עברית . 2013.
מצחין
Look at other dictionaries:
להקיא ממנו — מגעיל, מחליא, מצחין {{}} … אוצר עברית
מבאיש — adj. מסריח, מצחין, מבחיל, גורם ריח רע; רקוב, מרקיב, מעלה רקב, מלוכלך, מטונ … אוצר עברית
מדיף ריח רע — מסריח, מצחין, מפיץ סירחון, מבאיש … אוצר עברית
מסריח — adj. מצחין, מבאיש, מדיף ריח ר … אוצר עברית
מעופש — adj. עבש, יבש, מכוסה עובש, טחוב, מסריח, מצחין, ישן, בלוי, מיושן, מעלה חלודה, רקוב, מקולק … אוצר עברית
מעלה צחנה — מסריח, מצחין, מבאיש {{}} … אוצר עברית
נבלה סרוחה — פגר מצחין; אדם מתועב, שרץ; דבר מתועב {{}} … אוצר עברית
סורח — adj. מסריח, מצחין, מריח, מעלה ריח רע, באוש, רקוב, מעלה ריקבון, מחלי … אוצר עברית
עבש — 1 adj. מעופש, מכוסה עובש, טחוב, לח, רקוב, מרקיב, מסריח, מצחין, מבאיש, ישן, בלוי, מתפור 2 v. להתעפש, להתכסות בעובש, להעביש, להעלות עובש, להרקי 3 v. להתעפש, להתכסות בעובש, להעלות עובש, להרקיב; לגרום עובש, לכסות בעובש, להסרי 4 v. מעופש, מכוסה בעובש … אוצר עברית
עכרורי — adj. עכור במקצת, מלוכלך , מטונף, דלוח, מזוהם, סמיך, בוצי, לא צלול, רקבובי, מצחין, מסריח, מבאי … אוצר עברית
