רקב

1 v. להירקב, להינמק, להיעשות אכול רקב, להיפגע מריקבון; להעלות עובש, להתעפש, להבאיש, להסריח; להתקלקל, להישחת, להיעשות לא ראוי למאכל; להסתאב; לנבול, לקמול, להתנוו

2 v. להירקב, להרקיב, להינמק, להיעשות אכול רקב, להיפגע מריקבון; להעלות עובש, להתעפש, להבאיש, להסריח; להתקלקל, להישחת, להיעשות לא ראוי למאכ

3 v. להירקב, להרקיב, להינמק, להיעשות אכול רקב, להיפגע מריקבון; להעלות עובש, להתעפש, להבאיש, להסריח; להתקלקל, להישחת, להיעשות לא ראוי למאכל; להסתאב; לנבול, לקמול, להתנוו

4 v. להרקיב, להינמק, להיעשות אכול רקב, להיפגע מריקבון; להעלות עובש, להתעפש, להבאיש, להסריח; להתקלקל, להישחת, להיעשות לא ראוי למאכל; להסתאב; לנבול, לקמול, להתנוו

5 חומר אורגני שנרקב, ריקבון, מק, בליה, כמישה, עובש, סרחון; התנוונות, השחתה, שקיע

6 מחלת ריקבון, רקבת, ריקבון צמחים או בעלי-חיי